<h1>בדק הבית לרא"ה על תוה"ב בית שלישי שער ראשון</h1>
<h2>דף ו:</h2>
גרסינן בע"א בפרק אין מעמידין אלו דברים של נכרים מותרין באכילה חלב שחלבו נכרי וישראל רואהו וטרית שאינה טרופה וציר שיש בה דגה, ותניא בבריתא אי זו היא טרית שאינה טרופה, כל שראשה ושדרתה ניכר. ואיתמר רב הונא אמר עד שיהא ראשה ושדרה ניכר, רב נחמן אמר ראשו או שדרו. פי' שיהא ראשה ושדרה ניכר ומכיר בהן שהוא דג פלוני והוא טהור, ודוקא כשהוא שלם סמכינן בהו אטביעות עינא הא לאו הכי לא סמכינן אטביעות עינא דראש בלחוד ולא דשדרה בלחוד. רב נחמן אמר ראשו או שדרו, דאפילו במחותך סמכינן אטביעות עינא דידהו ראש בלא שדרה ושדרה בלא ראש, ומיהו בעינן טביעות עינא דכל חד וחד. ומותבינן עליה דרב נחמן ממתני' דתנן ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת, בשלמא לרב הונא דאמר לא סמכינן אטביעות עינא אלא בשלם, אתיא שפיר מתני', דמתנחינן סימנא אפילו במחותך דליכא אלא שדרה, אלא לרב נחמן קשיא דמשמע דלא סמכינן אלא אהאי, ואם איתה דראש לחודיה אפשר למסמך עליה למשרייה, זמנין דבלאו ההוא סימנא שרי דבראש ליכא קשקשת. ומתרצינן כי תניא ההיא באדא ופלמודא דדמו רישיהו לטמאים, כלומר להכי תנא ההוא סימנא משום דההוא סימנא סימן מובהק, ואלו בראש בלחוד זמנין דלא מישתרי בהכי דלא מינכר ליה שפיר, דאיכא טהור דדמי רישיה לטמאים. והוא הדין דהוה מצי לתרוצי ליה דמתניתין דהתם אתיא לאתנוחי סימנא למי שאינו בקי בהן כלל בטביעות עינא, וסימני הכשר דגים אתא לאשמועינן, ולא נחתא לדינא דטביעות עינא כלל, אלא דעדיפא ליה לתרוצי כדתריץ, ורויחא ליה הכי. ופסיק רב פפא הלכתא עד שיהא ראשו ושדרו ניכר שכל אחד ואחד, דבעינן טביעות עינא דכולי גופא, ואלו הוי ראש לחודיה או שדרה לחודה לא סמכינן אהיכירא דטביעות עינא כל היכא דליכא סימנין דקשקשת, דטביעות עין דכולי גופא בעינן, ודכל אחד ואחד, ולא שרינן חד בטביעות עינא דחבריה. ובדברי המחבר לא נתבאר זה כראוי. ומיהו לענין צירן מותר במכיר אחד, דצירן דרבנן הוא כדמוכח (בהעור והרוטב) [בגיד הנשה] (צ"ט, ב'), והקלו בו. ולפיכך דגים מלוחין מותרין ואין חוששין להם, לפום מאי דאסיקנא הכא בגמרא דצירן מותר בהיכר דג אחד, אבל בטרית טרופה לא שרינן אפילו ציר, דכיון דטרופה חיישינן לתערובת גופן בציר עצמו. ובדברי המחבר לא נתבאר זה כראוי.
